הערעור בתמצית:
בפני ערעור המופנה כנגד החלטתו של בית דין לביקורת משמורת במתקן מת"ן, אשר דחה את בקשתו של המערער להשתחרר ממשמורת לביתו של משמורן מוצע. כפי שיובהר להלן אני מורה להחזיר את הדיון לבית הדין לביקורת משמורת כדי שיבחן שוב את עניינו של הקטין תוך התיחסות לנתונים שלא באו לידי ביטוי בהחלטתו, כפי שיפורט.
רקע עובדתי:
המערער הוא קטין, יליד אריתריאה, נכנס לישראל שלא כחוק ביום 13.1.12, ובאותו יום הוצא כנגדו צו משמורת בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952. יצוין כי המערער הגיע לישראל בגפו, ללא מסמכים מזהים. כאשר נעצר ולאחר שנקבע כי הוא קטין, הוא הושם במשמורת במתקן מת"ן, ובהמשך נערכו ניסיונות למצוא עבורו חלופה למשמורת.
המשמורן שהוצע היה קרוב משפחה המתגורר בישראל. העו"ס מטעם השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, העובדת בסיוע במתקן מת"ן, ערכה ביקור ונפגשה עם המשמורן המוצע. מדובר באדם בן 39, המתגורר מזה כשנה בחדרה ועובד עבודה סדירה ככוח עזר בחברת "אילנית מרכז לשיקום בע"מ". שכרו עומד על כ-8,000 ש"ח בממוצע. עבודתו היא במשמרות. אותו אדם הביע את הסכמתו לקחת את המערער תחת חסותו, תוך שהוא מתחייב לדאוג לשלומו ולשלבו במסגרת חינוך בעיר. יצוין כי עלה מדו"ח העו"ס כי בדירה מתגוררים עוד אח ואחות של המשמורן. עם זאת לא הובהר בדו"ח הקשר של המשמורן ואחיו למערער.
העו"ס ציינה שלכאורה מדובר במשמורן ראוי ובנוסף ציינה כי תנאי המגורים בדירתו של המשמורן המוצע ראויים. מדובר בדירה של ארבעה חדרים וכאמור מתגוררים בה המשמורן ושני אחיו. הדירה נראתה מסודרת ומצוידת כראוי. עם זאת הוסיפה העו"ס כי אין היא יכולה להתעלם מהמציאות הכללית, לפיה מופעל לחץ על משמורנים לאפשר לקטינים לצאת לעבוד. קיימת תופעה, לפיה קטינים עוזבים את המשמורנים זמן קצר לאחר שחרורם, מה שמשאיר רושם, כך לדבריה, כי מדובר במשמורני-קש. במצב דברים זה, סבורה העו"ס, על בסיס התמונה שעולה מהשטח, כי שחרור של קטין לידי משמורן הינה בפועל, השמתו במצב של סיכון.
בנסיבות אלה, ועל אף שהעו"ס התרשמה בצורה חיובית, הן מהמשמורן והן מתנאי המגורים שהציע, לא המליצה העו"ס על שחרורו של הקטין לחלופה הנ"ל, זאת כאמור על בסיס היכרותה עם השטח והחשש כי בדרך זו ייגרם סיכון לקטין.
בית הדין לביקורת משמורת אימץ את חוות דעתה של העו"ס וציין את התופעה של קטינים המשוחררים לאחריות של משמורנים, ובהמשך עוזבים את המשמורנים ומגיעים אל הרחוב. במצב זה קבע בית הדין, כי קיים סיכון משחרורו של המערער לידי המשמורן, והורה להשאירו במשמורת.
תמצית טענות ב"כ הצדדים:
בפני טוענת באת כוחו של הקטין, כי בפועל משמעות ההחלטה היא להשאיר את הקטין במשמורת ללא כל מסגרת חינוכית, זאת מאחר ולטענתה אין פתרון חלופי של פנימייה או מוסד חינוכי אחר שניתן לקלוט אליו את הקטין, זאת ללא כל קשר למעשיו או התנהלותו של הקטין. לטענתה, משמעות ההחלטה שלא לשחררו לידי המשמורן, היא בפועל המשך החזקתו במשמורת בניגוד לנוהל הקובע כי אין להחזיק קטין במשמורת מעבר לתקופה של 60 ימים, וכן כי אין להחזיק במשמורת כאשר אין, למעשה, תכלית לעצם ההחזקה, מאחר ולא ניתן להרחיק את הקטין מישראל. בנסיבות אלה עותרת היא, כי בית המשפט יורה על שחרורו של הקטין לידי המשמורן.
ב"כ המשיב מבקשת כי הערעור ידחה מאחר וההחלטה מבוססת על התרשמות מקצועית של העו"ס והיא החלטה סבירה ועניינית.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי להחזיר את הדיון לבית הדין למשמורת כדי שיבחן נתונים נוספים בעניינו של הקטין וישקול שוב את הצורך בהחזקתו במשמורת.
בטרם נתייחס למחלוקת שבין הצדדים ראוי להזכיר, כי הנוהל לטיפול בקטינים השוהים בישראל שלא כחוק וללא מלווים בוגרים (להלן: "נוהל הקטינים") כפוף להוראות חוק הכניסה לישראל ולהוראות חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך -1960, אשר יש לו תחולה גם ביחס לקטינים זרים השוהים בישראל שלא כדין ומצויים במשמורת. בהתאם גם החובה לדאגה ולטיפול בקטינים הנ"ל. ראה לעניין זה עע"מ 4878,5594,5786/05, פלונית ואח' נ' שר הפנים ואח'(פסק דין מיום 6.11.08).
עוד ראוי להזכיר כי על פי סעיף 9.א. לנוהל הקטינים,"בהתאם לאמור בסעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952, אם החליט ממונה ביקורת גבולות על המשך החזקתו של הקטין במשמורת, יוחזק הקטין במשמורת עד לתקופה של 60 יום ברציפות, אשר לאחריה, ישוחרר ממשמורת ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים ידאג למציאת מסגרת חלופית מתאימה לקטין".
עוד יצוין כי במצב הנוכחי, כאשר אין אפשרות מעשית להרחיק את העורר מהארץ וההליכים בעניינו ימשכו סבור אני כי לא מתקיימת כלל העילה להמשך החזקתו במשמורת ועל המדינה לבחון כל דרך לשחרור ממשמורת (ראה לצורך השוואה המקרה שנדון במסגרת בר"ם 7267/09 סומיילי עבדולאי נ' משרד הפנים, טרם פורסם (21.12.09), במיוחד פסקה 9 לפסק דינו של כב' השופט ח' מלצר).
בשים לב לאמור לעיל אדון בעניין שבפני.
מהדיון בפני עולה, כי בדירה הרלוונטית גרים ביחד עם המשמורן המוצע, גם אחיו ואחותו, אשר כולם, כך נטען ע"י הקטין, הם דודיו של הקטין. מעיון בהחלטתו של בית הדין לביקורת משמורת, עולה כי לא הובהר בפני בית הדין, כי המשמורן המוצע הוא דודו של הקטין, וכן לא הובהר לבית הדין כי למעשה, אין מדובר במשמורן בודד אלא בדירה שבה מתגוררים שלושה בני משפחה, שני גברים ואשה. עניין זה הוא רלוונטי לסוגית המשמורת, מאחר וחלוקת נטל בין משמורנים תקל על הפיקוח על הקטין, באופן שיפחית את הסיכון שהקטין ייצא אל הרחוב ויעזוב את תחום הפיקוח המשפחתי.
מעבר לכך, בפני בית הדין לביקורת משמורת לא נטען ולא הובאו נתונים בכל הנוגע לעצם ההיתכנות של העברת הקטין לפנימייה או מוסד חינוכי אחר. למעשה בית הדין לביקורת משמורת לא התייחס כלל לאפשרות של העדר חלופה למשמורת בדרך של הפנית הקטין לפנימייה. סבור אני כי כאשר מחליט בית דין לביקורת משמורת על דחיית אפשרות של שחרור קטין לפיקוחו של משמורן, עליו לציין בהחלטתו בפירוש, כי ידוע לו אם קיימת או לא קיימת אפשרות מעשית לשלב את הקטין במסגרת חינוכית אחרת כגון פנימייה. יצוין כי בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת צוין כי הקטין מסרב לצאת לפנימייה, מאחר והגיע לישראל כדי לעבוד, ואולם לא צוין אם בכלל קיימת אפשרות לשילובו בפנימייה, זאת אם יסכים הקטין לחלופה שכזו. בפני עלו טענות כי אפשרות כזו אינה בנמצא, זאת גם אם יסכים הקטין להשתלב בפנימייה. בנסיבות אלה נראה כי הנושא טעון הבהרה, כך שבית הדין יוכל לשקול אותו במסגרת מכלול שיקוליו.